פרסם לראשונה כאן.
פֵייק-ניוּז
הַתַּסְרִיט כְּבַר כָּתוּב וּמוּכָן וּמֻנָּח
וּמְצַוְּחוֹת כְּבַר תְּגוּבוֹת כְּעוֹרְבִים עַל דַּחְלִיל
וְהַפִיד הַחוֹרֵק נֶאֱנָח, נֶאֱנָח,
כִּי כֻּלָּנוּ נִרְקֹד לִצְלִילֵי הֶחָלִיל.
כִּי כֻּלָּנוּ נָחָשׁ שֶׁשּׁוֹלֵט בּוֹ פָקִיר
בְּחָלִיל הַנְּתוּנִים, הַיְּדִיעוֹת וְהַסֶּקֶר,
וּלְכֻלָּנוּ נִקְבַּע תָּכְנוֹ שֶׁל הַקִּיר
כִּי בָּלַעְנוּ מֵרֹאשׁ אֶת הַשֶּׁקֶר.
כִּי לְפִי מִדֹּתֵינוּ תָּפְרוּ שְׁאֵלוֹת
מִשּׁוֹעַ, טָווּי וּמִנּוּז,
וּבְחֶדְוָה נַעֲטֶה נָא כֻּלָּנוּ שְׂמָלוֹת
שַׁעַטְנֵז, וּשְׁמוֹ: פֵייק-ניוּז.
וְכָךְ הַהִמְנוֹן הוּא מֻשָּׂא פּרוֹבוֹקַצְיָה
לְתִפְאֶרֶת מִמְשַׁל פֵייק-ניוּז,
וְסֶקֶר דָּלוּחַ הוֹפֵךְ לְסֶנְסַצְיָה
בִּמְֹחִי אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה הָאָחוּז.
וְהַכֹּל כְּמוֹ נִכְתַּב כְּבַר מֵרֹאשׁ:
גִּנּוּיִים וּתְמִיכוֹת לְהוּטִים, מְלֵאֵי-סֹמֶק,
וְשַׂר פְּלוֹנִי יִבְדֹּק וְיִבְחַן וְיִדְרֹשׁ
וְיַצִּיגוּ – כָּל צָד – נִתּוּחַ עֹמֶק.
וּלְכֻלָּם הִזְדַּמְּנוּת לְאַשְׁרֵר אֶת עַצְמָם
(סִיטוּאַצְיָה מִסּוּג וּוִין-וּוִין)
וּלְהַגִּיד: יָדַעְתִּי, אָמַרְתִּי מִזְּמָן –
זֶה פָאשִׁיסט אוֹ סְמוֹלָן אוֹ בּוֹגֵד אוֹ – (גּוֹדוּוִין)
וּכְשׁוֹךְ הַסְּעָרָה רַק נַמְתִּין אֶת יוֹמֵנוּ
עַד פְּרֹץ חֲשִׂיפָה אוֹ סְקָרִים אוֹ כּוֹתָר,
וְנַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְדַבְרֵר אֶת עַצְמֵנוּ
בְּתַסְרִיט שֶׁבּוֹ רַק – "מְחַק אֶת הַמְּיֻתָּר".
רַבּוֹתָי, הַכֹּל תַּסְרִיט כָּתוּב וּמֻנָּח,
חִדְלוּ מִהְיוֹת שַׂחְקָנִים שֶׁל טֶקְסְט מֵת.
קְצָת נִמְאַס כְּשֶׁכָּל פַּעַם אוֹתָהּ הַתְּמוּנָה,
בְּחִיָּאת, בֹּא נַתְחִיל לְדַבֵּר בֶּאֱמֶת.
מִן הַמִּדְבָּר - הבלוג של אלון ברנד 