תולדות – יצחק, האב הנשכח

פרשת תולדות – – יצחק, האב הנשכח

שנה אחר שנה נקראים סיפורי יצחק, והשומע מרגיש שמשהו בהם שונה משאר סיפורי האבות. דמותו של יצחק נותרת עמומה, ואנו לא זוכים להיכרות עם האישיות שלו ברמה שבה תוארו לנו דמויותיהם של אברהם ויעקב. ההרגשה שדמותו של יצחק לא זוכה לפיתוח משמעותי מתחזקת כשבודקים אילו סיפורים מסופרים עליו בכלל: רוב סיפורי יצחק הם למעשה חלק מסיפורי אברהם (הולדת יצחק, העקידה, שליחות עבד אברהם ונישואי רבקה) או חלק מסיפורי יעקב ועשיו (הולדת יעקב ועשיו, גניבת הברכות, שילוח יעקב לארם), ויצחק הוא לא הגיבור המרכזי של אף אחד מהם.

הסיפורים שיצחק אכן עומד במרכזם הם מעטים, וכלולים כולם בתוך אותה מסגרת של מעשי יצחק בארץ גרר. למעשה, אפשר לחלק את אותם שלושים ושלושה פסוקים המתארים את שהותו של יצחק בארץ פלשתים לארבעה חלקים סיפוריים: הראשון עוסק ברעב בארץ והירידה לגרר, השני מספר על הצגת רבקה כאחות יצחק ועל שהיא מתגלה לבסוף לאבימלך כאשת יצחק, השלישי מספר על הבארות שחפר יצחק, והרביעי מתאר את הברית עם אבימלך בבאר שבע. כל מי שזוכר את סיפורי אברהם שם לב מיד – כל הסיפורים הללו סופרו גם על אברהם! גם אברהם נדד בשל רעב בארץ, הציג את שרה כאחותו במקום כאשתו כדי שלא יהרגו אותו, חפר בארות וכרת ברית עם אבימלך בבאר שבע (וגם אז לווה אבימלך ב"פִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ").

יתר על כן, זו לא רק תשומת לב של מי שזוכר את סיפורי אברהם, אלא התורה עצמה היא שמזכירה שוב ושוב את הישנות מעשי יצחק ביחס למעשי אברהם: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם" (פרק כו, פסוק א), "וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (שם, ג), "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו" (שם, יח), "וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי" (שם, כד).

התלות של יצחק באברהם אביו אינה רק תלות של בן בדמות האב, או תלות של ממשיך השושלת במייסד הדגול שלה – התורה גם דואגת להודיע לנו שיש תלות ספרותית ביניהם. אפשר לראות את התלות הזו בצורה יפה בפתיחת מעשי יצחק (כו, א-ה) – התורה מצפה שנזכור את "הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם" ונבין שכאשר ה' אומר ליצחק "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" יש כאן רמיזה לירידתו של אברהם למצרים, בעוד על יצחק מצווה ה' שלא לפעול כמו אביו ולהישאר בארץ.

אך התורה לא רק מצפה שנזכור את סיפורי אברהם, אלא היא גם מפנה אותנו ישירות אליהם. כשהתורה מספרת על בארות המים שחופר יצחק נאמר "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו." לא זו בלבד שהתורה מזכירה את מעשי אברהם, ומתארת את מעשי יצחק כשחזור מדויק שלהם, אלא היא אף מקצרת את דבריה כאן ואומרת שיצחק קרא לבארות שחפר מחדש "כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו". כלומר, התורה אינה טורחת בכלל לפרט לנו את שמות הבארות ואת מקומן, אלא מסתמכת על כך שנוכל ללכת אל סיפורי אברהם ולמצוא אותם שם; במושגים של ימינו היינו מוסיפים "עיין שם". הפניה כזו היא הדוגמה הבולטת ביותר לתלות ספרותית – גוף ספרותי אחד לא רק מזכיר פרטים מסיפור אחר, אלא ממש מפנה אותנו לעיין בסיפור אחר כדי להשלים חומר שחסר פה.

אם התורה מתכוונת לומר לנו על סיפורי יצחק "עיין בסיפורי אברהם", הרי שגם הסיפורים המוקדשים ליצחק עצמו מופנים אל סיפורי אברהם ומתייחסים אליהם במישרין. האם בכלל נשאר משהו ליצחק עצמו?

 

חוקרי מקרא ששמו לב לתופעה הספרותית הזו הדגישו אותה מכיוון נוסף – מסורות פנים מקראיות מדברי הנביאים. על אברהם ויעקב השתמרו מספר מסורות בנביא: ישעיהו (כט, כב) יודע לרמוז לסיפור הצלת אברהם "אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם", יחזקאל (לג, כד) מתאר את דברי העם בימיו המזכירים את ירושת הארץ בידי אברהם "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ", והושע (יב, ד-ה) ממש מצטט גרסה שירית שמתמצתת חלק מסיפוריו של יעקב "בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו, וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ."

לעומת האבות האחרים, יצחק לא מופיע מחוץ לחומשי התורה אלא במסגרת הקבועה "אברהם יצחק ויעקב/ישראל", להוציא פעמיים בספר עמוס (ז, ט; שם, טז), שם "יִשְׂחָק" מציין באופן כללי את ממלכת ישראל, ללא כל מידע נוסף; האבות האחרים, לעומתו, מופיעים בפני עצמם במקרא עוד עשרות פעמים. יצחק, אם כן, תלוי באבות האחרים גם באזכוריו בשאר ספרי המקרא, רובם ככולם.

לאור המצב הספרותי של סיפורי יצחק בתורה ודלות האזכורים שלו בשאר ספרי המקרא הניחו מספר חוקרים כי לא יצחק הוא שחיקה במעשיו את מעשי אברהם אביו, אלא מספרי הסיפורים שבתורה הם שחיקו את סיפורי אברהם כשסיפרו על יצחק. דמותו של יצחק תפקדה כדמות משנה במסורות המספרות על אברהם ויעקב, אך בפער שנותר בין האבות הדומיננטיים נוצר צורך לחפות על היעדר החומר העצמאי על יצחק.

הסיפורים העצמאיים אודות יצחק, טוענת שיטה זו, אבדו במהלך הדורות, שכן האבות הדומיננטיים יותר –אברהם ויעקב – ריכזו סביבם את רוב תשומת הלב ואת מחרוזות הסיפורים המשמעותיות. יצחק, לשיטתם, פשוט נפל בין הכיסאות.

 

אבל האמת היא שגם בסיפורי יצחק כפי שהם מונחים לפנינו יש מספר פרטים ייחודיים. ראשית, יש הבדלים בין הסיפורים המסופרים על יצחק לבין המעשים הדומים והמקבילים להם הנוגעים לאברהם. למשל, יצחק מקבל הוראה להישאר בארץ ולא לרדת מצרימה, בניגוד לאברהם אביו שירד למצרים בעת הרעב בארץ. גם במעשים הדומים יצחק מוסיף ומחדש, כמו הבארות החדשות שהוא ועבדיו חפרו בנגב, בארות שלא יוחסו לאברהם אביו.

אך לא הבדלים סיפוריים בלבד מאפיינים את יצחק ומייחדים אותו מאברהם, אלא גם פרט אחד המובא בין הסיפורים, כבדרך אגב; פרט שלא מסופר על אף אחד מהאבות מלבדו (כו, יב):

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'.

יצחק הוא האב היחיד, אפוא, העוסק בחקלאות. גם אברהם ויעקב שקנו שדות (אברהם קנה מעפרון החתי את שדה המכפלה, ויעקב קנה משכם את חלקת השדה שעליה ישב בסמוך לעיר) עשו בהם שימושים שונים אך לא שימוש חקלאי. הפרט הזה דרמטי במיוחד משום שבתודעה הישראלית, חיי הנוודות הם המאפיין המרכזי של תקופת היווצרות העם. הסיכום הקצר של ההיסטוריה העברית שנאמר בעת הבאת הביכורים מתאר בתמציתיות (דברים כו, ה) "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" – אבותינו היו נוודים מארם. והנה יצחק יושב על קרקע, אינו יוצא מן הארץ כבנו ואביו הנוודים, ובניגוד לרושם הרווח על תקופת האבות – הוא עוסק בחקלאות, כבני בניו שנחלו את הארץ אחרי מאות שנים והשתקעו בה.

ייתכן כי דווקא אורח חייו החקלאי של יצחק, המחובר לקרקע ומשתקע בה, שאינו עוקר ממנה גם בשעת רעב, דווקא הוא, שדומה כל כך לאורח החיים של שבטי ישראל בארץ לאחר שהתנחלו והשתקעו בה, לא זכה לאגדות מיוחדות. יצחק, עבור נוחלי הארץ, היה דמות מציאותית, יומיומית, שעומדת בצילם של דורות הנוודים הגדולים שירשו את הארץ. וכמו הדורות המשתקעים בארץ שיצרו את הקשר העמוק אליה, יצחק אולי איננו דמות של אגדות גדולות, ואולי התורה לא תספר עליו רבות כמו על אביו או בניו, אך דווקא הנורמליות ויכולת היציבות שלו, וכמוה של דורות רבים של חקלאים יושבי הארץ מבני בניו, הן שמבטאות את החיבור העמוק שלנו לארץ הזו.

***

פורסם כאן, דיונים כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s