אחרי הגשם, על הגבול

עֶרֶב שַׁבָּת שׁוֹרֶה שַׁלְוָתוֹ אֲפִלּוּ עַל גֶּדֶר הַגְּבוּל.
יָרַד כָּאן הַגֶּשֶׁם וּבְלִי שֶׁהִרְגַשְׁנוּ כִּמְעַט לֹא נוֹתְרָהּ רְטִיבוּת.
רֶבּ עוֹדֵד מְהַדְהֵד מֵחֹרְפֵּי יְרֹחַם, מֵעֹנֶג שַׁבָּת שֶׁל וַיֵּשֶׁב:
אֵיךְ אֶפְשָׁר אֶת יוֹסֵף וְאֶחָיו, אֵיךְ אֶפְשָׁר בְּלֹא רֵיחַ שֶׁל גֶּשֶׁם.
עַכְשָׁו עַל הַגְּבוּל מִתְעוֹרֵר בִּי יוֹסֵף כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹת כּוֹכָבָיו, 
וּפִתְאוֹם הֲרִיחוֹתִי – זֶה רֵיחַ הַגֶּשֶׁם,
נִיחֹחַ שַׁבָּת כְּקוֹלוֹ שֶׁל הָרָב.

פורסם כאן, ביום שישי, מול החרמון המושלג הזה