הסחף

[פורסם כאן]

הסחף.
את מבינה? לא נתייחד לו לסחף הזה כובד ראש הראוי לו. רוב מכריי מתייחסים אליו בהומור, בקלילות, או מתעלמים ממנו לגמרי, הלא הוא מגוחך מכדי לדון בו ברצינות. אני איני סבור כך, חביבתי. שמעי נא.
הסחף הזה גואה ברווח בין החזה לגב, קצת שורף לעתים כמו עשן מחלחל אל הריאות, מבעבע וסמיך וגועש כמו תאוות נקם, לא! כמו היבריס, כמו היבריס אדיר בעוצמתו כשל גיבורי האפוס, כמו ארוס, השתוקקות ברוח ובבשר הבולעת את כל מה שבפנים ומתדפקת בפעימות רקות הגולגולת על שערי המוח כמאיימת לבקע את חומות הקיום ולהותיר גלים חרוכים. עיים.
הסחף הגועש הזה – , היית פעם באפיק נחל בהגיע אליו שיטפון? ההרים ממש נאנקים תחתיו, הוא מטלטל מהם את מהותם, שולל אט אט את הקיום שלהם. מגרד בהם כמו ורידים מקורעים של נרקומן המבקש לאבד את עצמו, ושותת שותת שותת. אבנים מותזות, מכות ללא רחם. הסחף הגועש הזה. הוא מצוי באותו חלל בין הגב אל הלב, ומוצא לו את זמנו להתרגש ולבוא לעולם בשעה שאותיות מנטפות מבין אצבעות הידיים.
איזה קסם מאגי יש כשטובעים סימן בלבן החלק הזה, נטול הגבולות, שכל מערכות הכתב שלנו שקועות בתוכו כמבקשות להן קיום בעולם של אין. המדבר החלק ועוצר הנשימה נצרב, כמו קעקוע אכזרי, פוצע. סימן שחור תוחם בו גבולות של קיום. כל העולם מהדהד בצווחה איומה אז, חי נפשי. ובתוך הריק הלבן, האינסופי – בינו לבין עצמו הוא אינסופי, את בוודאי מבינה, כן. אז בתוכו, נטבע פתאום הגבל, יש מן האין, הווה בתוך הריק, עץ במדבר. כמה עוצמה שאינה מן העולם הזה שתולה בו. והאדם מבקע מתוך גולגלתו של עצמו וחוצב לו עולם, בורא לו עולם. והנה הוא יוצר עולמות ומחריבן, האדם הוא אלוהים, לו פינת השחור בתוך הריק, לו כל היש, מביס הוא את האין, מרוצץ את ראשי תניני התהו והתהום על המים. הוא הכל עתה, אין בלתו. אין אלוהים, כי הוא האלוהים כאן, בתוך הלבן הזה שלו, הנפצע באותיות שנפשו נותנת כגזרה, חקוקות באצבע אלהים שלו.
איך אפשר לכתוב מלים, ואף לא לרגע אחד לחוות את הסחף? להישאר מאמין באלוהים?
פעמים שאני תוהה כיצד נותר משה רבינו, אחר שניתץ את לוחות אלוהיו, כתב בידיו את דברי אלוהים בלוחות שפסל הוא עצמו, כיצד נותר עבד י'י. את מכירה את זה, אני יודע. ראיתי פעם את החזה שלך מתרומם בנשימה אחת כשהעט בתוך הפה שלך, לרגע, או בין שינייך, בעצם, וראיתי את הגעש גואה בתוכו מאחורי הרכות הנשית שלך.
עכשיו, למה אני מספר לך את כל זה. כי אנו פוטרים את הגאווה המפעמת הזו בלא כלום, ממשיכים אל סדר יומנו כאילו לא אירע אלא דבר שבשגרה. והכפירה מחלחלת, פוצעת, מרוקנת את התוך ומותירה אותנו קליפה של אנושי מלאה בהיבריס של אלוה, דיאומדס בן טידס, ג'משיד, נגיד צור. מושלכים לנו מהררי אל בחזרה אל קרקע אנושיותנו. אל חיק האמונה החומלת, המקבלת. וכל המכאוב אינו שווה שם דבר.
הפלגתי בדברים. כוונתי הייתה לומר לך, יקירתי, כי הדינמיקות האלה דומות בעינייך, בעיני רבים אחרים, לשגב שאינו מן היומיום. אבל היומיום מלא אותו בתדירות מפתיעה עד להדהים. כל הכותבים הללו, הם מוצפים בהרגשה הזו כמעט בלי למלל אותה, מהרגע שהם כותבים ועד השניה המפעמת, המבהילה והממיתה הזו שבה הם לוחצים על מקש ה'פרסם'. אמנם, כשהכתיבה עודנה רוויה באינטימיות שיש בדיבור, בין אדם לאדם, עם חברים ועם קרובים, שם ההיבריס מצומצם מאוד. האדם רק מרחיב את מעגלי השיח שלו בכתב. אבל כאן, כאן בפייסבוק זה שונה לגמרי, את יודעת. כאן המעגלים חורגים מיד מגבולות הביתי, המוכר. יוצאים מן השיח המדובר, משרבבים את גבולות האישיות הממשית מעבר לבשר ודם. הסחף הוא נורא. ומעשה שטן, הסחף רק גדל לקראת ההצלחה הזו, שמאפשרת קהל רחב יותר, היכרות עם אנשים רבים ומגוונים יותר. הרגשה של חריגה מגבולות העצמי, של קיום, למעשה, אם תחשבי על זה לעומק רגע.
ומה יעשה אז אדם, והוא שבוי בתוך הסחף האדיר של קהל הצעירים בעלי המכשירים החכמים כל כך שסביבו, שבהונותיהן מקפחים אותו ובנותיהן מסבבים את דעתו, והוא יוצא מן הממשות המוגבלת של עצמו ובורא עולמות ממש, והוא אלוהים שם על ההיות שעשה לעצמו, מה יעשה ויהא אמיתי. ריק. חף.
ולכן הוא יכתוב את קורות בחורה ובחור זה או אחר, יבקש מנוח בגירוד הגירויים של חייו ושל חיי אחרים, כשהסחף רק מעודד את כל המיית הנפש להתעצם, והלא טוב עשיתי, שואל האיש הקטן על כתפו. לא נגעתי באנשים, לא התוויתי את נפשותיהם בעדינות, לא פצעתי בהם יופי וטוב ועוררתי בהם מחשבות רבות. מהי משמעות, ידידי בעל הממשות, אם לא זה, הדבר הזה עצמו. והאדם מהנהן לו ומפרסם, ומה בכך. המפף.
והסחף. הסחף בכול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s