חותמו שלחזקיה מלך יהודה

[התפרסם עם ההודעה על גילוי חותמו של חזקיהו מלך יהודה]

פעם אחת בקטנותי נטלנו אבא והוליכנו לבית הרב קוק. ושם בביתו רואה אדם היכן ישב והיכן כתב והיכן היו לומדים ממנו תלמידיו. תינוק שאין דעתו יפה אין הוא מבין גדולים על מה הם מתרגשים לפיכך הוא מתבונן והולך ולבו תמיה. עד שבאנו אצל כתב שכתב הרב קוק וחתם בחתימתו, מיד ננער אבי ותפעם רוחו והעמידני לפניו והראני חתימת ידו, אותם קוים דקיקים של אותיות עבד לעם קדוש.
אותה שעה שח לי אבי מעשה, אמר פעם אחת נתגלגלתי לראות סידורו של החסיד רבי לוי יצחק מברדיטשב ע"ה שמוליכים אותו נכדיו מאחד לחבירו, ופעם אחת נזדמן אצל נכדתו והראיתהו לפני משה אידל, ואף אני הייתי עמהם באותה כפיפה. הטעם איני זוכר. אחזו אידל כאוחז גחלי אש וברתת ובזיע פתחו ואותיותיו הצפופות כתובות כתיבת יד ועליהן הערות וחילופים ושינויים. וכל עמוד ועמוד שמהפך בו אידל מיד מצביע מה טיבו של חילוף זה ושל תוספת זו, ומה תורה יש לו לר' לוי יצחק בעניין ואי זה דבר סתר וקבלה נתלבש בו בכל אות ובכל תיבה. אותה התרגשות שהיתה לו לאידל נתדבקה בכולנו, כביכול רבי לוי יצחק עמנו היה אותה שעה ואורו של צדיק מסבבנו, ואף על פי שרובם אינם נאמנים על התורה ומצוותיה, מאור שבה הרגישו הכל. נטלנו הסידור מאחד לחבירו כמעשה אתרוג של ר' לוי יצחק שנטלוהו כל העיר וכל אחד שבא לידו מזדעזע ונעשה בשרו חדודין מחמת אורו של צדיק.
ועתה אנחנו עומדים אצל כתיבת יד מרבינו הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ולא נרגיש בו.
ובכן כך היה מעשה. לימים התגלגלתי אף אני אצל כתיבת יד ממורנו רבי משה ברבי מימון בחתימה הניכרת ואינה מזדייפת ואעפ"י שלא הניחוני להחזיקו ביד, מכל מקום תוך זכוכית מכאן ומכאן את נוטלו. נטלתיו והרגשתי אותה אימה ויראה ורתת וזיע כמי שרבינו הרמב"ם ניצב נגדו.
ועתה נמצא לפנינו חותמו של חזקיהו מלך יהודה מולידם של ישראל כאמרו באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה, ולבו של אדם נרעד.
לפיכך אני מבקשכם שלא תעשוני כאידל בשעתו להרצות על כל תג ותג שיש בו בחותם מופלא זה כבקיא ורגיל, לפי שלב היהודאי עוד ננער וממאן ליתן מאורו של חזקיה בתוך כלים של ארכיאולוגין ובעלי היסטוריא. החרישו ממני ואדברה ויעבור עלי מה.