כ"ט בנובמבר

כ"ט בנובמבר ושרו של תאילנד

א.
משעה שהחלו ישראל עולים לארצם מגלות אחרונה ונקבצים מכל הארצות כבר היו אומות העולם משגיחים בהם שאי אפשר להניחם בארץ ישראל כמות שהיא. ישמעאלים שדרו שם ביקשו לאבדם והיו מהרגים נפשות מישראל. מלכות שלאנגליא שהיתה מושלת בארץ אותה שעה ביקשה ליפטר מאלו ומאלו כאחד. ושאר אומות, זה אומר בכה וזה אומר בכה. כינסו ועדות הרבה ושפכו דיו הרבה לבטלה וציירו מפות וחלקום ומחקום וחזרו וחלקום, הצד השווה שבהן שדרכן לילך ולהזיק הנייר והדיו.

ב.
אחר שחלקו חלוקות הרבה נמצא שקבלו אוה"ע חלוקה אחת ובכ"ט בנובמבר הוא ער"ח דצמבר בקשו להמנות עליה ולעשותה הלכה. כאותו משפט שלשלמה המלך ע"ה, כך בין ישראל לבין ישמעאל. שישראל אומרים ולוואי מקצת ארץ חביבה זו בידינו, גזורו, וישמעאל אומרים, גם לי גם לך לא יהיה, הניחוה כמות שהיא ויכבשוה אחינו מעבר הירדן וממצרים. לפיכך זכו ישראל והיו נמנים אומות העולם לחלקה וליתן ליהודים מקום בתוכה.

ג.
כיצד היו נמנים, יושבים כל שרי אומות כחצי גורן עגולה שלסנהדרי גדולה ויושב ראש שלעצרת יושב בראשן וגזבר מקרא לפניהם ואומר אפגניסטן, נו, ארג'נטינא, אבסטיין, אוסטרליא, יס. וכן כל מדינה ומדינה ומה שקבל עליו שר שלה שבעצרת, עד שגומר כל הפרשה כולה. רבו מזכים על המחייבים וקבעו הלכתא למשיחא להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

ד.
כל מדינות שבעולם נתכנסו לאותה עצרת חוץ מאחת, ואיזו זו, זו תאילנד. בראשונה שמה סיאם, ולמה נקרא שמה תאילנד, נוטריקון תהא אי לנע ונד, שמי שהוא נע ונד בעולמו ילך שמה כמי שמפרש אל איי הים. ויש אומרים סיאם סיים, זה שהוא מסיים מה הוא אומר, תאילנד. מכל מקום לא באה אותה מדינה לימנות עלינו באותה שעה.

ה.
שר של תאילנד היכן היה, אמרו, בתאילנד היה וקראחנות היה עושה, כיוון ששמע על ישראל וצבאה מיד הטמין עצמו בתאילנד שלו, לפיכך לא בא. ומעשה אבות סימן לבנים, ואילו לא בא כ"ט בנובמבר אלא ללמדנו עניין זה – דיינו.