ליום העצמאות תשע"ז

את הפוסט הזה פרסמתי ביום העצמאות תשע"ז. סבא שלי, דוד אקהויז ז"ל, נפטר כשבועיים לאחר מכן. יהיו הדברים לזכרו.

***

א.
פעם שאלתי לזקני, אמרתי לפניו, סבא, איכן היית ביום הכרזה של מדינת ישראל.
אמר לי, אתה שואל איכן הייתי בהכרזת המדינה. במבצע בן עמי הייתי, ולא הכריזו לנו אלא נפילת כפר עציון. בשורת קום המדינה לא גילו לנו, אלא כך היה מעשה.
הכל יודעים היו שעתידים מלכות של בריטניא לצאת מן הארץ עם יום חמישה עשר בחודש מאי, וכיוון שיוצאין הם מיד נכנסים ישמעאל תחתיהם להשמידנו, לפיכך היו כל היהודים עתידים ליום הזה.

ב.
אנחנו שהיינו בפלוגה הדתית בגדוד כ"ב מחטיבת כרמלי כבר כיבשנו חיפה והשבנו אותה לישראל. אלא שאותה שעה היו עומדים רבים מישראל במצור ובצרה לפי שעמדו ישמעאל על הדרכים והיו מרצחים בהולכיהן ובשיירות שלישראל שעוברות בהן. וכך היו נצורים גוש עציון והנגב והרובע היהודי והגליל המערבי וכן כמה מקומות. אמרו, לכשיבואו צבאות ערב מי יכול לעמוד בפניהם במצור. אלא נקדים רפואה ונחיש להם ישועה תחילה.
פנינו אל נהריה לפרוץ דרך וליישר המסילה לחניתה ויחיעם ומצובה ושאר מקומות אחינו שבגליל.

ג.
אור לארבעה עשר במאי פשטנו על באצה היא בצת, שאין לך אדם עולה לחניתה ואין בצת שולטה בו. אף על פי שנטלנו דרומו של כפר, עדיין צפונו מטיל בנו אש. פנו והקיפוהו עד שעמדו עליהם פנים ואחור והכניעום. אלא שמתוך שחזקה המלחמה עבר רובו של לילה ורובו של יום ואנוסים היינו להוציא מחניתה וממצובה כל נשים וטף שהיו שם מפני הצר הצורר אותנו, פן יבוא והכנו אם על בנים. אותה שעה לא היה בדעתנו שעתידים אנו לישועה אלא התקנו עצמנו לקראת מצור ומלחמה כדרך שהיה להם בירושלים ובעציון, לפיכך העלו שמה שיירות נושאות נשק ומזון ותרופה להגן על יושבי חניתה ומצובה וכן עשו בשאר מקומות שבגליל. ונזדרזנו בהעלאתן לפי שלא נותרו עד יציאת בריטניא אלא כמה שעות ומי יודע אימתי תיגש פנו המלחמה החזקה.

ד.
משירד ליל חמישה עשר, אור לה' באייר, שמרנו על עמדנו והיינו מצפים לבוא צבא הלבנון כל אותו הלילה.
המדינה שהיו ישראל כוספים לה בכל גלויותינו כבר הוכרזה אותו ערב שבת בתל אביב, אבל אנו לא שמענו דבר. רק זאת אמרו, כפר עציון נפלה. חזק ונתחזק בעד עמנו ומה שנילחם נילחם בחוזקה, שאף על פי שנפלה עציון הנצורה הגליל הנצור לא יפול, והיתה זו נקמתנו.
צבא לבנון לא בא אותו לילה. גם לא מחרתו. לפיכך ירדנו ופנינו לקחת את עכו שהיתה חוצצת בין חיפה ובין נהריה והגליל, ולא הודיעונו גודל הנס, ולא שמענו שיש לנו מדינה כלל, אלא אחר שיצאו זקני עכו לפנינו ודגלים לבנים בידם. וכמאמר חכמינו ז"ל, אפילו בעל הנס אין מכיר בנסו.

ה.
כך היה לי בקום המדינה. מלחמה היתה ולהבות האוכלות את גוש עציון נתלקחו בנו, ולא רקדנו באושר ולא מילאנו פינו שירה כים, רק עמדנו על המשמר ונלחמנו על הארץ וכאבנו את אחינו ההרוגים בהרי חברון.
המדינה, כך נתגלה לנו אחר כיבוש עכו, כבר הגיעה.
התרגשתי, התרגשתי מאוד. אבל כבר יצאו חמישה לילות ולא היינו ישנים מהם אלא זעיר שם זעיר שם, לפיכך קודם שהיה סיפק בידי להתמלא שמחה כבר היתה שינה חוטפתני. וזו היתה לי הקמת המדינה. מכאוב ומלחמה ודאגה ומשמר, וברגע של שמחה – מרגוע. באה המנוחה.

(בתמונה: זיתים שאני כבשתי, נמסקו בגליל המערבי – שסבא כבש, בדיוק לפני 69 שנה)

התמונה של ‏אלון ברנד‏.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s