לעניין סנטא קלאוס

א.
מנהג פשוט באמריקא ובקצת ארצות אירופא ביום אידם שלקלנדא שחזרו לקרותו חג מולד שמשלחים לפני התינוקות זקן אחד כולו אדמוני באדרת שיער כתכריך בוץ וארגמן וזקנו מגודל ופרקו נאה ומעורב בדעת עם הבריות, ואותו זקן סנטא קלאוס שמו. מי שזכויותיו יתרות על חובותיו זוכה ומקבל הימנו דורונות, ואם חלילה בהיפוך אין מקבל. ומניחין לפניו כוס ככוסו של אליהו וגלוסקא יפהפיה כדי שתהא דעתו עליה, ובא ויורד דרך ארובה ונוטל כוסו וגלוסקאותיו ומניח דורונות שלו ויוצא.

ב.
באמת אמרו, אותו זקן לא קלאוס שמו אלא ניקולאוס שמו, אלא שנשתבש שמו כלשון לעוזות שלאשכנז. אותו ניקולאוס מי היה, בן מינים מארץ ליקיא היה שהיה ממונה מרובה. מתו והניחו לו כל נכסיהם. עמד אחי אביו שהיה ראש שלמינים שהיו שם והיה מלמדו מינות ועוון-גליון עד שנעשה מלומד בכל ענייניהם. כיוון שהרגה מלכות הרשעה לגיאורגוס שקורין סיינט ג'ורג' והוקיעו ראשו בכידונות על חומות ניקומדיא שבארץ תרקיא, לא נחה דעתו שלניקולאוס עד שעלה לארץ ישראל ליקרב לקברו של אותו האיש.

ג.
כיוון שבא לארץ ישראל ביקש לישב במערה, שהמינים חשובים כמת והמת קוברין אותו במערה. חיזר אחר מערות שלביתלחם עד שמצא מערה אחת בכפר אחד ובית גילה שמו, והישמעאלים קורין אותו בית גלא. עשה שם כמו ג' שנים בבכיה ובתחנונים עד שבאו אצלו, אמרו לו, אי אפשי לארץ ליקיא בלעדיך, ואתה גועה בבכיה כאן בא"י, קום עמוד למה זה אתה נופל על פניך, חטא העם הזה.
נתרצה להם ניקולאוס והלך עמם לליקיא ונעשה ראש אפיפיירות לכל נוצרים שבמזרח.

ד.
אותה מערה עדיין היא אצלנו בגוש עציון בבית גלא, וזקני מינים ששם מוסרין בלחישה שהיו רואין ניקולאוס טומן עצמו שם וגועה בבכיה בלילות שליומי טבת. אמרו, אותו יום שמת בו ניקולאוס י"ט בחודש דצמבר היה, וקבעוהו מינים לכבודו שגדול בתורתם היה. כיוון שנתקרב יום מיתתו שלניקולאוס אצל יום אידם שלחג המולד נתערב יום ניקולאוס ביום אידם. ומתוך שהיו מדמין שהוא מזדמן אצל מערתו ביומי טבת היו מזמנים דמותו כזקן אחד כמו שאמרנו.

ה.
נמצא שאותו סנטא קלאוס גושניק היה וגושניק נשאר, וממקומו שבגוש בבית גלא הולך אצל תינוקות שלמינין ליתן להן דורונות. ומיכן תשובה לאותן שהיו מחשדים לתלמידי-חכמים שבגוש עציון שנוטלים דורונות מן המינים, שהרי חזקתן כולן באים מאותן דורונות שנתנה גוש עציון לתינוקות שלמינים ביד סנטא קלאוס ממערה שלו, ונמצא שנתקזזו אלה באלה ויצאו לחולין.