מאי תענקסגיווינג, ליתן הודיה.
שפעם אחת בימי מלכות אנגליא היו מרדפין פילגרימין שלהם ונסו עד לקצה מערב לארץ אמריקי. היו עומדים שם בצינה בלא מאכל ובלא כסות עד שנתעוררו רחמי בני אמריקי הראשונים שקורין אינדינין (הגה: אמריקין נאטיבין) עליהם והאכילו והשקום עד שבא ימות החמה.
כיוון שבאו ימות החמה היו השדות מצמחים יבוליהם מעט מעט, סוף דבר עמדו בימי אסיף והודו למקום ברוך הוא על תבואות השדה.
כשם שהודיה לגבוה כך הודיה להדיוט. כיון שהודו לפני קונם, קראו אצלם אותם בני אמריקי האינדינין להודות לפניהם על החסדים שגמלום, ועשו עמהם סעודה שלהודיה ושבח למי שהוציאם מאנגליא והביאם לאמריקי ונתן להם לחם לאכול ובגד ללבוש. אותה סעודה כיצד, היו מביאין מכל פרי הארץ, ואיזה זה אלו דילועין ותפוחים שלאדמה המתוקין ועוף הטורקי.
אותו יום עשאוהו יום טוב וקבעום ימים טובים בהלל והודיה ואכילת טורקיין ומקח נאה במחיר מצחיק באיביי.
מִן הַמִּדְבָּר - הבלוג של אלון ברנד 