סיני – שלושה שירים

אלף.

אִי אֶפְשָׁר לָהּ לַנֶּפֶשׁ לִגְמֹעַ

גַּבְהוּת מְצוּקֵי הַגְּרָנִיט,

וְקָצְרָה מִכָּסֹף וְכָמֹהַּ

וְכָמוֹהָ כִּצְמָא תַּעֲנִית.

וְהַלֵּב מִתְמַלֵּא גַּעֲגוּעַ

כַּגַּחֶלֶת לָאֵשׁ הַדּוֹעֵךְ

שֶׁשִּׁירָהּ לְאוּרוֹ כְּנִגּוּן עַל

מֵיתְרֵי לְבָבִי בְּבֹאֵךְ.

בית.

עַפְעַפֵּי הַפִּסְגָּה נִפְקַחִים בְּסִנְוּור
וְאִישׁוֹן הַנְּקִיק מִצְטַמְצֵם בֵּין רִיסָיו;
הָעוֹלָם שֶׁמִּנֶּגֶד וּמָטָה צָבוּר 
מַקְהֵה הַרוֹאִי כְּעֵין סָב.

וְהָרוּחַ נוֹשֵׁם אֶת פִּסְגַּת מַעֲרָב
שַׁעֲרֵי הַרֲרִים אֶל עוֹלַם מְבַקֵּעַ,
וְשֶׁמֶשׁ מַכֶּה בְּקַרְנָיו כְּיוֹם קְרַב
עַל מֵימֵי הַמִּפְרָץ בָּם שׁוֹקֵעַ.

גימל.

וְהוּא גָּבַהּ,
וְהוּא נִשָּׂא,
וְהוּא עָנָק, 
וְהוּא עָצַם יוֹתֵר מִכָּל מִלִּים שֶׁל גֹּדֶל,
וְהוּא שֶׂגַּב אֶת הָאֲוִיר עַד לְמַחְנָק,
וְהוּא הֵצִיף אֶת הַלְּבָבוֹת עַד מְלֹא הַגֹּדֶשׁ,

וְהוּא בָּרַק עַל גַ'בְּל מוּסָא כְּמֵאָז
וּרְעָמָיו הִלְּכוּ יִרְאָה עַל עֲנָנִים,
שִׁטְפוֹנוֹתָיו רָדְפוּ בַּגַּיְא בְּנַחַל עַז –
זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.
זֶה סִינַי בִּצְעֹד הָאֵל בְּיוֹם נִגְלוֹת,
זֶה סִינַי נוֹטֵף הָרָיו, רוֹעֵשׁ הַסֶּלַע;
עַל הַבָּשָׂר וְעַד הָעֶצֶם וְעַד כְּלוֹת
שָׁטְפוּ גְּשָׁמָיו הַנִּזְרָקִים כְּאֶבֶן קֶלַע.

הֶהָרִים הִתְמוֹגְגוּ עַד בְּלִי מַלֵּל
וְנִגְרְדוּ אֶל עִמְקֵיהֶם בְּעַל כָּרְחָם,
עַד לֵב בָּשָׂר עָמַד קָפוּא וּמְפַלֵּל
בְּלֹא מִלִּים וּשְׁאוֹנָם, מִן הַמֶּרְחָב.