ערב חנוכה קודם ג' שנים סוגרים היינו בביסל"ח כל מי שנדבו לבו, היינו שהתנדב לסגור, היינו שאין לו חברה.
ערבי שבתות שעה שאין לו לצה"ל במה שיתיגעו חייליו הן וירוחם קרובה הית, בא אצלנו הר"ר עודד מיטלמן ושח לפנינו מעניינו של חנוכה, בטעם מח' בית הלל ובית שמאי כנגד ימים הנכנסים וכנגד ימים היוצאים. מה אמר איני זוכר, אבל בוודאי דברי תורה נאים וחביבים אמר, שכך דרכו של הרב עודד בעלמא ובפרט אצל חיילים שדעתם קצרה. פטרנו בברכה ובשלום ושבנו לחדרנו.
אותה שעה יושבים היינו בחדר ונוהל שבת היה. אמרנו, מה בין בית הלל לבית שמאי. אלא שבית הלל מונין כנגד הימים היוצאין, היינו עד מתי, לאמור עד מתי ימשיך הדבר כדרך שהיה ימים הראשונים. ברם בית שמאי כנגד ימים הנכנסים, היינו כמה עוד, לאמור כמה עוד נשאר לפנינו ונשתחרר. ישבנו ושמחנו בתורה שנתחדשה לנו כאותה תוספתא עתיקתא ששמחה את רבותינו.
מיד נפתחה דלתו שלחדר, והיה עומד בה בן הרוש הקצין של מחלקה אחת. אמר כמי ששואל, שמעתי בטעות עד מתי או כמה עוד? אמרתי לו, חלילה, מפקדנו, אלא שביאור נאה יש לנו בזה במחלוקת בית הלל ובית שמאי בנר חנוכה כנגד ימים הנכנסים או כנגד ימים היוצאים.
אמר לנו, ביינישים, טרק הדלת והלך לו כשהוא שוחק.
דילוג לתוכן
מִן הַמִּדְבָּר - הבלוג של אלון ברנד 