על המונח "יהדות"
—-
אימתי החלו יהודים לקרוא לדבר הזה, שהם, ובכן, חיים אותו, לאותו אורח חיים שלהם, לדת שלהם – אימתי החלו לקרוא לכל אלו "יהדות"?
על תשובת גאונים (לכאורה) ששלחה אותי למסע מילוני, ועל התוצאות שאיתן חזרתי.
—-
א.
[במקום הקדמה]
רבים מכם יודעים, אבל רבים יותר לא – אחד מהדברים שאני עושה ביומיום שלי הוא להשתתף בפרוייקט Medieval Ashkenaz של מכון אריה מיימון באוניברסיטת טרייר. לפרויקט הזה שותף צוות מהאוניברסיטאות בטרייר ובמינכן ואנחנו מירושלים. המטרה העיקרית שלו היא ליצור מסד נתונים אינטרנטי שבו תהיינה מוצגות כל התעודות שיש לנו על יהודי גרמניה בימי הביניים, כולל תיאורה של התעודה, תרגום שלה ללשונות בני זמננו, הקשרים שלה לתעודות אחרות, הסברים עליה והתייחסויות אליה במחקר. הפרויקט הקיף אלפים רבים של תעודות גרמניות ולטיניות, והוחלט לאחרונה להכניס אליו גם תעודות עבריות – תשובת נבחרות מספרות השו"ת האשכנזית שיכולות לשמש כמקור היסטורי לכל דבר.
המטרה היא לא רק תרגום ועיבוד של התשובות, כך שכל היסטוריון יוכל לגשת אליהן ללא צורך בידע הלכתי מסועף ובשליטה בעברית ובארמית, אלא גם שיתוף הפעולה בין היסטוריונים לאנשי ספרות רבנית שיאפשר לשני הצדדים להרוויח – ההיסטוריון מקבל מידע ממקורות שהיו לו עד כה בלתי נגידים, והספרות הרבנית מרוויחה מבט היסטורי שלעתים כלל לא ניתן להבין את התשובה בלעדיו.
ב.
כחלק מהפרויקט הזה התגלגלתי אל תשובה שמופיעה בכתב יד המבורג 45 – ספר המכיל תשובות רבות של מהר"ם מרוטנבורג, תלמידיו, ומעט משל חכמים שקדמו לו, ושם בסימן יד כתוב [החלק שמעניין אותנו מובא בתמונה שצירפתי]:
"וששאלת' מי שנשתמד ויש לו אשה בת ישראל ולא נשתמד'… הכי הלכת' דאשתו הישראלית חולצ' או מתייבמת… והני מילי שקידש' כששניהם ביהדות… אבל אם קדשה אחר שנשתמד… אשתו פטור' מן החליצה ומן הייבום…"
למה התשובה הזו מעניינת? לכאורה אין בה שום מידע היסטורי, אלא רק דיון הלכתי. דיון כזה יכול היה להיערך במצרים במאה ה-10 באותה מידה שהוא היה יכול להיערך גם בפולין במאה ה-17, ואין כאן עדות היסטורית על כלום.
ג.
אז מה הסיפור? נחלק את זה לשני חלקים – תוכן התשובה, והסגנון שבו היא כתובה. לגבי התוכן – ההחלטה ההלכתית בתשובה קובעת שאשת המשומד חייבת בייבום, אבל אם נישואיהם היו כשכבר היה משומד – אז פטורה מן הייבום. פסיקה דומה פסקו גאוני בבל (הובא באוצר הגאונים ליבמות, סימנים פג-פד). לגבי הסגנון, פתיחת השאלה במילה "וששאלתם", והתשובה – במילה "הכי הלכתא" נחשבת סגנון שנקטו בו הרבה מראשי ישיבות בבל – הגאונים. מבחן הסגנון והתוכן, אוא משייך את התשובה הזו לגאוני בבל; וכך שיער מורינו שמחה עמנואל בהוצאתו (תשובות מהר""ם מרוטנבורג וחבריו, סימן שנז, עמ' 720).
ד.
אז למה אני נודניק? מה הבעיה בהשערה הזו? משום שבתשובה כתובה לה, בנונשלאנטיות כזו, המילה "ביהדות". ואת המילה הזו לא ראיתי מעולם בעברית של הגאונים, ובכלל חשבתי שהיא נדירה מאוד בספרות ימי הביניים. הסיבה העיקרית לכך היא שבד"כ משמעותה אצלנו היא במקום Judaism האנגלי או Judaismus הגרמני ודומיהם – שמות עצם מופשטים הבאים להבחין בתופעה המופשטת של ה"היות יהודי". לא השם הזה, וגם לא ממש חלופות אחרות של אותו המושג, נמצאות בספרות התלמודית לפלגותיה, ואם יש למושג כזה, או שווה-ערך אליו בשפות זרות, איזשהו מקור עתיק, מקובל לשייך אותו למושג יווני שבו השתמשו סופרים יהודים-הלניסטיים בזמן בית שני כדי לציין את ההבדל בינם לבין היוונים.
ולכן נראה שיהודים דוברי עברית, וספרות ההלכה בכלל זה, כנראה לא ממש נצרכו לשם עצם מופשט כזה עד לתקופות חדשות, שבהן המושג הזה כבר נעשה נפוץ מאוד (כך גילה לי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית). בספרות ההלכה, אם היה צורך במושג כזה, הצורך היה בעיקר כדי להבחין בין ישראל לשאינו ישראל, או ליתר דיוק – בין ישראל למי שעזב את ה- ובכן, המהות הישראלית שלו, ה"יהדות". כלומר, המשומד, המומר.
המילה "יהדות" נראתה לי חריגה, אם כן, והחלטתי לבדוק, לפחות באמצעות מנועי חיפוש, את האזכורים שלה. אחסוך מכם את התהליך הארוך של מעבר על מאות תוצאות בכמה מאגרים שונים, ונסכם זאת בקצרה:
מאגר המילון ההיסטורי השיב את פני ריקם ולא מצא את המושג עד למקורות מן העת החדשה. אמנם זה היה עשוי לאשר את ההשערה הראשונית שלי, שלפיה המושג "יהדות" הוא עברות מודרני של Judaismus, אלא שהמשכתי לחפש.
חיפוש במאגרי פרויקט השו"ת (מהדורות הספרים שם אמנם בד"כ לא טובות – אבל מילה לא אמורה להיעלם לגמרי, וגם – דווקא משום כך נצפה שמילה מאוחרת ולא אותנטית תופיע בהם יותר) ובמאגרי אוצר החכמה – תוך סינון ספרות שנכתבה לאחר עידן הדפוס – הובילה לתוצאות קצת יותר מרשימות. המושג הזה קיים רבות בספרות ההלכה בימי הביניים, ומיד נראה היכן ומתי.
ה.
את התוצאות שיובאו כאן חילקתי לפי אזורים שבד"כ אנו רואים בהם קשרים בין מעתיקי הספרים ותפוצתם – מה שהיה עשוי להוביל מילה ממקום למקום. ואלו התוצאות של אזכורי המילה "יהדות" (השתדלתי לסדר כל אזור בתוך עצמו בסדר כרונוגלוגי):
אשכנז צרפת –
רש"י (רק בפירוש לתלמוד), מח' ויטרי, המיוחס לרבינו גרשום (בכורות), ספר הישר, תוספות (חגי', יבמ', גיט', סנה'), ראב"ן, התרומה, ס' חסידים, אור זרוע, מהר"ם מרוטנבורג, ר' חיים פלטיאל בפירוש לתורה, רא"ש, מרדכי, הגהות מיימוניות, סמ"ג, סמ"ק, מהרי"ל, תרומת הדשן
איטליה/ביזנטיון –
שכל טוב (מאה יב), רי"ד, ריא"ז (מאה יג)
פרובנס –
מאירי, כל בו (שניהם – מפנה המאות יג-יד)
ספרד (צ' אפריקה)-
תשובה אחת של הרי"ף (מאה יא)!
רשב"א, ריטב"א, ר"ן, טור, ריב"ש, נמוקי יוסף, שו"ת תשב"ץ, אברבנאל (כולם – מאה יד והלאה)
ו.
התוצאות די מובהקות – בלעדיות די מוחלטת במקורות המוקדמים (מאה יא) ורוב מוחץ גם במקורות מאוחרים יותר – שייכים לבית המדרש האשכנזי-צרפתי, והמילה הזו, שרש"י משתמש בה מספר פעמים בפירושו לתלמוד, עשתה לה כנפיים ברחבי הספרות האשכנזית ואנו מוצאים אותה בתכבים מדבי רש"י, אצל בני משפחתו וממשיכיו, והמון אצל חכמי אשכנז המאוחרים יותר במאות יג-יד.
מחוץ למרכז הזה, ההופעה של המושג היא מאוחרת יחסית, במאה ה-יג ובעיקר במאה ה-יד, מאות שנים לאחר רש"י, ומכאלו שהכירו את פירושו לתלמוד. יוצא דופן הוא המופע היחיד ב"שכל טוב", בן המאה ה-12, וכמובן תשובת הרי"ף, שעוד נגיע אליה.
ז.
מי נעדר מן התוצאות? כמובן – גאוני בבל. להוציא התשובה הבודדת של הרי"ף, שינק רבות מתורתם של הגאונים, אין לנו למעשה שום מופע של המילה הזו אצל אף אחד מבתי המדרש הקלאסיים שהיינו מצפים, כמושפעים מתורת הגאונים, שלפחות יזכירו את המושג ההלכתי הזה – "ביהדות" לעומת "משומד": אצל הרמב"ם והקשורים אליו המילה לא נמצאת, אינה קיימת בספרות פרובאנס הקלאסית (מאירי וכל בו הפרובנסאליים נתחברו בשקיעתו של המרכז היהודי הזה), לא אצל חכמי ספרד המוקדמים, אלא רק אצל אלו המאוחרים. בשום מקום לא נמצאת מילה זו, שלכאורה מופיעה כמושג הלכתי כבר בתשובת הגאונים – להוציא תשובה אחת של הרי"ף.
ח.
ולתשובת הרי"ף, שהפתיעה אותי שמכילה את המושג "יהדות". ניתי ספר ונחזי. וכך כתוב בשו"ת הרי"ף דפוס ליוורנו סי' י: "…הלא אתה רואה מה שאמר בענין יהדות נכסים בכלל המכירה שהיא סתם אלא שהזכיר אותם…" מיד שמים לב שהמשפט הזה הוא משובש לגמרי ואין לו פשר, וברור שהמדפיס לא ידע מה עומד לפניו.
ברוך השם, נתברכנו במהדורות הרבה יותר טובות כיום, וגם חובשי בית המדרש מבינים שחייבים לשוב אל כתבי היד ולעבוד בצורה מסודרת ומקצועית, ומכון ירושלים הוציאו מהדורה של תשובות רי"ף עם תיקונים מכת"י. ושם מופיע המשפט הזה בנוסח הבא: "…הלא אתה רואה מה שאמרו בענין הבור *והדות* שאינן נכנסים בכלל מכירה שהיא סתם אלא שהזכיר אותם…". ואין לנו כאן שום יהדות, אלא רק הבור והדות שנפל בהם מדפיס דפוס ליוורנו של שו"ת הרי"ף.
ט.
ואם כן, אין למילה "יהדות" בית אב כלל בספרות הגאונים, ולא אצל הרי"ף, ומופעיה מצטמצמים במאה ה-יא לאשכנז, ורק מעט מזעיר אנו מוצאים אותם נפוצים במאה הבאה מחוצה לה, עד שבאמצע-סוף המאה ה-יג ניתן לדבר על תפוצה רחבה יחסית של ה"יהדות" גם בקהילות ישראל הרבות בספרד והלאה משם.
מה זה אומר לגבי התשובה שאיתה התחלנו? התשובה היא אולי פלגיאט, שמחבר מאוחר ביקש לייחס לגאונים ולכן כתב אותה בסגנון שלהם. הדבר הזה קיים בתקופה שבה הועתק כתב יד המבורג (המאה ה-14-15), אבל אני לא מכיר את תופעת הפלגיאט באשכנז, לא לגבי תשובות גאונים ולא בצורה כזו; וגם אם היא קיימת – הרי לפנינו תשובה שיש לה מקבילות אצל הגאונים מבחינת תוכן ופסיקת ההלכה.
לכן, נראה לי שהגיוני יותר להחזיק תשובה זו כתשובת גאוני בבל, אלא ששיבוש של מעתיק הביא לה את המילה "יהדות". המעתיק, שהיה כל כך רגיל ל"יהדות" שלו, החליף באמצעותו את הביוטי "בקדושתו" – הביטוי המקביל בתשובות אחרות, גם באותו קובץ בכת"י המבורג, ואפילו באותה תשובה – בשורה הראשונה בתמונה שחתכתי משם! המילה "בקדושתי'" התחלפה במילה "ביהדות", אם בשל שיבוש גראפי בקדו(ש)ת' > ב[י]הדות, ואם מתוך הרגל הלשון.
י.
ובכל אופן, גם אם לא הצלחנו לחשוף שום זיוף, אלא רק לתקן שיבושים גראפיים בעלמא, הרי שיצאנו נשכרים לגבי המושג "יהדות" ותולדותיו. העובדה שהסימנים כולם מצביעים עליה היא שה"יהדות" הומצאה בבתי המדרש האשכנזיים-צרפתיים במאה ה-יא, ומשם נפוצה כל פני כל הארץ. מופעים מוקדמים יותר של היהדות הם כנראה שיבושים, אם שיבושים של קדושה, ואם של הבור והדות. לפני כן, אנו יכולים לומר, קראו היהודים למהותם העצמית, זו המבדילה אותם מהגויים או ממי שהשתמד – "קדושה".
והחי יתן אל לבו, אם היהדות עבורו היא הבור והדות שבהם הוא נופל, או קדושת ישראל המתגלה בפנים חדשות.
מִן הַמִּדְבָּר - הבלוג של אלון ברנד 