פרק א – אזכרת השם והמאבקים בין הכתות

אז מאיפה להתחיל? לדעתי מוטב לדלג על מדע המקרא, אף שיש לו תובנות חשובות בנושא השמות, ולעבור ישר אל ספרות חז"ל וההלכה. אני מעדיף לסדר את הדברים כרונולוגית, מתוך חיבתי להיסטוריה ומשום שהדבר מתחיל כנראה בכהנים (ואף אני כהן) מבית חשמונאי, וליתר דיוק בימי יוחנן הורקנוס הראשון (134-104 לפנה"ס):

"בתלתא בתשרי אתנטילת אדכרתא מן שטרא.
שגזרה מלכות יון שמד שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב."

(בבלי ראש השנה יח ע"ב; מגלת תענית, ג' בתשרי)

לפי הברייתא הזו, התקנה שלא לכתוב שם שמיים מחוץ לספרי הקדש מחשש שסופו שיתבזה היא תקנה קדומה מאד – מימיו של יוחנן כהן גדול, או יוחנן הורקנוס הראשון. הן הבבלי והן שני הסכוליה למגילת תענית מביאים את המעשה הזה, בשינויים קלים זה מזה (כאן הבאנו את הבבלי), ולכן נראה שהוא הפירוש הבלעדי למועד שבמגילת תענית.
התקנה הייתה מאורע משמח מאוד, כי כנראה, כמו מועדים אחרים ממגילת תענית, היתה קשורה לעניין רשמי וסמלי שבני הכתות התווכחו עליו, ונצחון פרושי היה סיבה למסיבה. המאבק על נוסח השטרות בין הכתות לחכמים מקבל הד גם במשנה החותמת את מסכת ידיים:

"אמר צדוקי גלילי: קובל אני עליכם פרושים, שאתם כותבין את המושל עם משה בגט. אומרים פרושים: קובלין אנו עליך צדוקי גלילי, שאתם כותבים את המושל עם השם בדף ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן. שנאמר, ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו."

צדוקי הגלילי (אולי נוצרי קדום?) לא רצה לכתוב את "המושל", השליט הזר שהיו מונים את השנים לשלטונו, בתוך הגט יחד עם משה רבנו ("כדת משה"). הפרושים ענו לו באותה מטבע – הרי בתורה עצמה נכתב שם שמיים אחרי שמו של פרעה הרשע. נוסח השטר הוא עניין חוקי, ולכן גם סמלי ומחייב. כל קביעה לגבי תבניות הכתיבה הרשמיות היא הישג ממלכתי, ואפשר להבין מה היה מאורע שמח עבור הפרושים כשהצליחו במאבקם על קדושת האזכרות.
נראה שלא רק הפרושים הקפידו על קדושת השם, והיו שהחמירו מהם בדבר (תוספתא ידיים ב,כ):

"אומרים טובלי שחרין קובלני עליכם פרושים שאתם מזכירים את השם מן הגוף שיש בו טומאה."

הכת הזו, שטבלה בכל בוקר כדי שלא לקרוא בשם ה' שלא בטהרה, סבורה שאפילו הזכרת השם בפה מחייבת טהרת הגוף. ברור שבכתיבת השם הם היו מחמירים כמו הפרושים, אם לא יותר.
מנהגים מחמירים אלה מזכירים, כמובן, את מנהגי כת קומראן. אבל אויסביוס והירונימוס מתארים בחיבוריהם כת *צדוקית* דווקא שהם קוראים לה Hemerobaptistae (הֶמֶרוֹבַּפְּטִיסְטַאי) כלומר, טובלי יום (יוונית) [להרחבה: ר' שאול ליברמן, תוספת ראשונים חלק ד עמ' 160], וגם בתוספתא היא נמצאת לצד הצדוקים. בין אם יש קשר בינה לכת קומראן ובין אם מדובר בשתי כתות נפרדות, גם אצל אנשי קומראן ניכרת חשיבות מיוחדת לכתיבת השם – במגילות רבות הכתובות אשורית מקפידים לכתוב את האזכרות בכתב העברי (כך בתמונה המצורפת של המגילה שסימנה 11QPsalms^a, בה מופיע מזמור קלג מתהלים).

התמונה של ‏אלון ברנד‏.
הקדושה היתרה שנהגו בני הכתות בכתיבת השם משקפת שיחסם של חז"ל לא היה חריג ביחס לקדושת האזכרות, וכנראה המחלוקת בינם לבין הכתות הייתה בשאלה עד כמה יש להנכיח את השם מפאת קדושתו, או שיש דווקא סיבה להבדיל ולהפריש אותו.
התפיסה של הקדושה הטרנסצנדטית, שמושגת דווקא על ידי הבדלת הקודש מעולם החולין, משתקפת במחלוקות רבות בין הפרושים לבין הכתות – האם כתבי הקדש מטמאים את הידיים, ו"מפני חיבתן היא טומאתן". הפרושים החזיקו בעמדה לפיה דווקא הטומאה והאיסור הם אלו שמגנים על הקדוש והחביב ומרוממים את מעמדו, ולא הנכחתו היתרה במרחב החיים, כפי שסברו אנשי הכתות.
וכך נאסר לכתוב את האזכרות מחוץ לספרי הקודש, והיהדות החז"לית שהלכה בדרכם של הפרושים הוכרחה למצוא פתרונות כיצד בכל זאת ניתן להנכיח את השם אף על פי שנגזר עליו טאבו. ועל זאת בפרק הבא.

 

מעוניינים להגיב או לקרוא תגובות של קוראים אחרים? בואו לכאן.