פרק ב – מה שאין לדבר עליו, יש למצוא לו תחליף

בפעם הקודמת ראינו שהפרושים אסרו את כתיבת האזכרות מחוץ לכתבי הקודש כבר בימי יוחנן כהן גדול, בסוף המאה השנייה לפני הספירה. היום ננסה להתבונן בתחליפים המוקדמים שנוצרו לשם ה' בגלל קדושתו.

מקובלנו מלודוויג ויטגנשטיין כי "מה שאין לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק". אבל מה נעשה כאשר מצד אחד אין לדבר את השם, ומנגד לא ניתן פשוט לשתוק? מכאן צמחו מספר פתרונות, שמתחילים בדיבור ומתגלגלים גם אל הכתב.

תרגום השבעים, שנוצר בחלק הראשון של המאה השלישית לפנה"ס, הוא מקום טוב להתחיל בו. זו היתה הפעם הראשונה שחכמי ישראל נאלצו להעביר את השמות הקדושים לשפה אחרת. כאשר כותבים בשפות שמיות, בכל שפה שנכתבת באלפבית של עשרים ושתיים האותיות, למעשה, ניתן להשאיר את השם כמות שהוא. דוגמה לכך אפשר למצוא בהיקרות שם ה' במכתבים בארמית מהתקופה הפרסית שנשלחו על ידי יהודים מהעיר יב שבמצרים, או להבדיל, במצבת מישע הכתובה מואבית (תמונה מצורפת – שימו לב למילה השניה בשורה 18).

אבל כשמעבירים את שם ה' לשפה היוונית צריך לקבל החלטה. העתקת השם כהגייתו עלולה להיות חילול הקודש, העתקת אותיות חסרות פשר עשויה להיות גרועה לא פחות. חכמים החליטו (חכו לקוריוז) להשתמש בתרגום של המילה "אדון" – קוּרְיוֹס. וכך פרשתנו נפתחת "ויאמר ײ אל משה בא אל פרעה", וביוונית מתרגמים: "Εἶπεν δὲ *κύριος* πρὸς Μωυσῆν λέγων Εἴσελθε πρὸς Φαραω" (טרנסליטריישן למתקשים: אֵייפֶּן דֶה קוּרְיוֹס פּרוֹס מוֹסֵין לֶגוֹן, אֵייסְאֶלתֶ'ה פּרוֹס פָרַעֹה).

הבחירה הזו מעידה שכבר אז נהגו שלא להגות את השם באותיותיו – מנהג שניגע בו מיד – אלא לקרוא בשם אדנות במקומו. בסוף פרק אלו עוברין (פסחים נ ע"א) הבבלי דן בשניות הזו שנוצרה בשם ה':

"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא? [מהו "אחד"? הרי עכשיו שמו לא אחד הוא?]
אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה – נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד – נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י.
סבר רבא למדרשה בפירקא. אמר ליה ההוא סבא: לעלם כתיב. [רבא רצה לדרוש על שם ה' בדרשה ציבורית. אמר לו אותו זקן: כתוב "זה שמי לעֹלם"; כלומר בלי ו', לרמוז שצריך להעלימו]
רבי אבינא רמי: כתיב, זה שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר. אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת."

לפי רב נחמן בר יצחק, רק לעתיד לבוא יוכל המצב של ההעלם שבעולם הזה להשתנות, והשם ייקרא ככתיבתו, ולכן בחזון זכריה ה' יהיה אחד *ושמו אחד*. המצב שבעולם הזה, שבו השם נקרא באל"ף דל"ת, בשם אדנות, הוא מצב של העלם שנרמז בפסוק "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה כֹּֽה־תֹאמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה־שְּׁמִי לְעֹלָ֔ם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר". וכמו שדורש ההוא סבא, ורבי אבינא מרחיב את דרשתו, השם צריך להעלם, אבל זכרו נמצא לדר-דר. השם נכתב בשלמותו, אבל נקרא ונזכר בפה רק בשם אדנות.

פתרון אחר היה פשוט להציב את ה"מסמן" הסתמי ביותר – "השם". הפתרון הזה אולי רמוז כבר בתורה עצמה (דברים כח, נח): "אִם־לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת־הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ". הוצע גם לראות השתקפות לזה במנהג השומרוני לקרוא לקב"ה "שמא" (ארמית עבור "השם"), אבל יש גם אפשרות לא מבוטלת שזה נסיון משונה להסוות את גלגול שמה של האלילות הכותית "אשימא" שהגיעה איתם ממוצאם האלילי (ראו מלכים ב יז, ל).

כינוי נוסף שהשתמש במסמן סתמי שכזה היה "הוא", שגם הוא רמוז בתורה "ההוא אמר ולא יעשה" (במדבר כג, יט), "ראו עתה כי אני אני הוא" (דברים לב, לט). הכינוי הזה משתקף במנהגים מימי בית שני, למשל במגילת הסרכים מספריית קומראן "ללכת למדבר לפנות שם את דרך הואהא", או המנהג לומר במקדש בהושענות "אני והו הושיעה נא" (מנהג שנהוג עד היום).

כל מה שאמרנו עד עכשיו נכון דווקא לגבי כתבי הקודש – שבהם כותבים את השם המפורש, ודווקא לגבי הקריאה, ההגיה, שכן "אלו שאין להם חלק לעולם הבא… אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו" (משנה סנהדרין י, א). מה לגבי כתיבת כינויים?

תחילת כתיבת כינויים במקום שם ה' מתחילה כבר בספרים העבריים הקדומים ביותר שיש בידינו – מגילות קומראן. כשלושים פעמים נמצא במגילות ארבע נקודות (••••) במקום ארבע אותיות השם. במקומות רבים הוחלף שם הוי"ה בשם אדנות, ודוגמה מעניינת לכך הם העותקים של ספר בן סירא שנמצאו במצדה – בכולם מופיע רק שם אדנות (בניגוד לגרסאות אחרות של הספר).
לאחר הטעימה הקטנה, בפעם הבאה ננסה לגעת בכתיבת הכינויים לעומק.

 

מעוניינים להגיב או לקרוא תגובות של קוראים אחרים? בואו לכאן.