פרק ג – אזכרות השם בכתבי יו"ד 

בפעמים הקודמות פגשנו מאבק בין כתות וראינו שהחל מעבר משימוש בשם המפורש לשימוש בתחליפים – תחילה בדיבור אבל לבסוף גם בכתב.
כשאנו באים לעסוק בסוגיה ההיסטורית של אופני כתיבת שמות ה', אנו נמצאים בבעיה מתודולוגית. המקורות לאופן הכתיבה מתחלקים לשניים – מקורות ראשוניים ומקורות משניים. מקורות ראשוניים כוללים כתבי יד כמו ספרים, אגרות, מכתבים וטיוטות שבהם אנו מוצאים כינוי מסויים לשם המפורש. המקורות המשניים, לעומת זאת, הם מקורות שמעתיקים לנו מקור אחר (למעשה, רוב כתבי היד ככולם הם במידה רבה כאלה, ולכן מעידים על הסופר ועל זמנו יותר מאשר על הספר שממנו העתיק), או מוטב – מדווחים לנו על אופן הכתיבה. ראינו בפעם הקודמת שכבר בכמה ממגילות מדבר יהודה החליף "••••" את אזכרת השם.
הבעיה המתודולוגית המרכזית היא שבין ספרית קומראן, שגילה סביב אלפיים שנה, לבין כתבי היד היהודיים המוקדמים ביותר לאחריה מפרידות מאות רבות של שנים. כתבי היד המוקדמים ביותר שיש בידינו לאחר מכן הם מימי הגאונים, מהמאה השביעית והלאה. בפער בן השש-מאות בערך שביניהם נוצרה והתפתחה כמעט כל ספרות חז"ל, אלא שאין לנו מידע על האופן שבו כתבו את אזכרת השם. בהיעדר מקורות ראשוניים, אנו נאלצים לפנות אל המקורות המשניים. דא עקא, גם כאן אנו נתקלים בבעיה: חז"ל לא תיארו כיצד הם כותבים את הקיצור או הכינוי לשם, ולנו נשאר לגשר על הפער מכתבי היד בלבד.
לשם העניין דגמתי אזכרות השם מכתבי יד שהיו לפני במחשבי, והרי הממצא לפניכם (תמונות חלקיות מצורפות):

-ייי (שני יו"דין ויו"ד תלויה מעליהן):
תוספתא (כת"י אֶרפוּרט וכת"י וינה) משנה (כת"י קויפמן, 5 כת"י מהגניזה), מכילתא דרבי ישמעאל (כת"י מינכן 177), ספרא (כת"י וותיקן 66), ירושלמי (כת"י ליידן), בבלי (נזיקין – כת"י המבורג 165, סוכה- לונדון, כת"י מינכן 140).
-ײ (שני יו"דין):
ספרא (כת"י ברסלאו, קאפח-ירושלים, אוקספורד בודל' 24, פטרסבורג), ספרי (כת"י לונדון 341, גניזה איטלקית-מודנה אסטנזה, אוקספורד בודל' 150, ספרי דברים מהגניזה (krupp_020)).
-ײי (שלושה יו"דין):
ספרא (כת"י ותיקן 31, פארמה ולונדון), ספרי (כת"י ברלין, ותיקן 32, ספרי דברים אוקס').
-יייי (ארבעה יו"דין):
כמה מקומות ב"גנזי הירושלמי" (קטעי ירושלמי מן הגניזה).

[מלמעלה למטה:
קטע מגניזת קהיר, מסכת בכורים
תחילתה של מכילתא דרבי ישמעאל, כתב יד מינכן
תחילת ספרא, כתב יד רומי (אסמני 66)
ירושלמי ברכות, כתב יד ליידן
מסכת נזיקין, כתב יד המבורג]

התמונה של ‏אלון ברנד‏.

[טור ימני מלמעלה למטה:
מימין- תוספתא ברכות כת"י וינה, מתחתיה תוספתא ברכות כת"י ארפורט
משמאל- משנת שביעית, קטע מגניזת קהיר
משנה ברכות, כת"י קויפמן
קטע מגניזת קהיר, תחילת משנת ברכות
בבלי סוכה, כת"י לונדון
—-
טור שמאלי מלמעלה למטה:
פתיחה לקטע מגניזת קהיר, משנת ברכות
כנ"ל
בבלי סוכה, כת"י מינכן 140]

קודם כל צריך לשים לב שבכל כתבי היד שדגמתי כאן אין את הצורה ה', שלא נעסוק בה הפעם. בנוסף, כל הצורות מורכבות מהאות י, בצירופים שונים שלה. הצעת השחזור האפשרית (אך כלל לא מוכחת) שאני מציע בעקבות הנתונים החלקיים האלה, אם כן, היא שאת ארבע האותיות של השם החליפו בהתחלה ארבע נקודות או ארבעה יו"דים, אות קטנה הדומה לגרש או לנקודה.
בשלב מסוים (במהלך שנות פעילותה של גניזת קהיר, וכנראה כבר לפני כן) נוצר קיצור, מעין י'ה משם הוי"ה, כך גם ײ מ-יייי. מכל מקום, הקיצור הזה היה הציון הרווח לשם ה' בכל כתבי היד, לצורותיו השונות.
השערה נוספת, שהעלה לאחרונה הלל גרשוני בפוסט (כאן ), משחזרת מעט אחרת, וזה לשונו:

"הנוהג הזה השתלשל ממה שהזכרתי ממגילות קומראן – החלפת ארבע האותיות בארבע נקודות. שתי נקודות התמזגו עם הזמן לקו, וכך נוצר "ייו", ודרשו על זה שזה בגימטריה שם הוי"ה, ואחר כך זה התקצר ל"ייי" או "יי"."

[אמנם את הצורה "ייו" לא דגמתי בכתבי יד אך "לא מצינו אינה ראיה", וחזקה עלי שלא יגעתי ולא מצאתי.]

עד כאן דיברנו על מופעי "ײ" בכתבי היד של ספרות חז"ל מימי הביניים. אמרנו שישנו עוד סוג של מקורות – תיאורים של אופני כתיבת קיצורי השם. אלה רווחים יותר בספרות ההלכה, שעסקה באפשרות למחקם, ובספרות המדרשית, שדרשה את משמעותם. כך אנו מוצאים בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב), מדרש על התורה שחיבר ר' טוביהו ב"ר אליעזר (צפון יוון, מאות י"א-י"ב):

"ועוד אמר לו ה', ולמה אנו כותבין השם הגדול בשלשה יודי"ן י' על שם יו"ד של שדי, ויו"ד של אלהים, ויו"ד של אהיה."

ובתקוני זוהר (שזמנו, נו, מה לעשות, אף הוא מימי הביניים המאוחרים):

"תִּנְיָינָא בְּשִׁיר דָּא חָכְמָה, שָׁר י', וּתְלַת יוּדִי"ן אִנּוּן י' י' י', וְאִינוּן רֵישָׁא וְסוֹפָא וְאֶמְצָעִיתָא דְאָת י', וְאִינוּן רְמִיזִין בִּשְׁמָא סְתִים דְּאִיהוּ יו"ד ה"י וא"ו ה"י, בְּאִלֵּין תְּלַת שַׁבַּח דָּוִד מַלְכָּא לִבְרַתָּא דְמַלְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא) שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, ל' מַעֲלוֹת אִינוּן וַדַּאי, אִינוּן תְּלָתִין דַּרְגִּין, דִּבְהוֹן בְּרַתָּא סָלְקָא לְגַבֵּי אַבָּא."

כתיבת היו"דין במקום שם, אותם יוד"ים שרמוזים בשם של ארבע אותיות או שמייצגים יו"דים של שמות ה' השונים, מתועדים גם בספרות ההלכתית. בספר חסידים (סימן תתקלה) מובא כי "אם אדם כותב בכתב י"י להיות רמז להקב"ה יכול למחוק שהרי אמרו כ' דכי"י נמחק ל' דלי"י נמחק אבל אלהינו נ"ו אינו נמחק שכבר קידשו השם."
שימו לב: כאן עדיין ברור שכתיבת היו"דים נמחקת משום שאין בה קדושה, היא כמו אות שנספחת לאזכרת השם מלפניה.
הרדב"ז מתייחס אף הוא למנהג זה בתשובה (חלק א', סימן ר"ו):

"שאלת ממני על מה שנהגו העם לכתוב ג' יודי"ן במקום השם אם מותר למוחקו או לא.
תשובה דע כי מה שנהגו לכתוב כן הוא שעולין ג' יודי"ן כשם ההויה עם ד' אותיותיו ולכן מסתברא לי שאסור למוחקו דהוי שם גמור…
ויש ליישב דהכא במאי עסקינן שלא עשה לה כתר למעלה אבל אם עשה לה כתר למעלה וכיוון לכתוב שם נהי דאין לוקין עליו אבל מ"מ איסורא איכא…"

לדעת רדב"ז, בניגוד לרבי יהודה החסיד, יש איסור למחוק אפילו את הכינוי שיש לו גימטריא קדושה, ואפילו "כתר למעלה" כמו שעדיין נוהגות אולפניסטיות זמננו להוסיף מעל מילים כמו "חיים" או "עלייך", לא פותר את איסור המחיקה אלא רק שאין לוקין עליו.
מה הפיתרון? להחליף את השם? בפעם הבאה ננסה לעסוק בצורה "ה'" ובדיון ההלכתי על מחיקת כינויים, המסתעף מדברי רדב"ז ורבי יהודה החסיד.

 

מעוניינים להגיב או לקרוא תגובות של קוראים אחרים? בואו לכאן.