מִמִּדְבָּר אֱלֵי אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת
שָׁטַפְתִּי כְּנַחַל אַכְזָב,
מָלֵאתִי מֵימוֹת וְהַלֵּב אֶת
הַבַּיִת פִּכְפֵּךְ כַּמִּרְזָב.
הָהָר מַכְסִיף מִנֶּגֶד,
מוֹרִיק מוֹרְדוֹתָיו כַּשַּׂלְמָה;
פּוֹעֵר בְּתוֹכִי צַלֶּקֶת
כְּמוֹגֵג נְשִׂיאִים אֲדָמָה.
עֶצְיוֹן, הַר חֶבְרוֹן, עֲטוּר עֲנָנִים
וּכְרָמֶיךָ כְּכֶתֶר לַמֶּלֶךְ –
מַה נְפְלֵאתָ לִפְעֹם בְּלִבּוֹת הַבָּנִים,
מַה יָקַרְתָּ כַּבַּיִת לַהֵלֶךְ.
