[מקור ותגובות]

א.
כמה נאה התמונה הזו בעיני. כל כך הרבה מתרחש בתוכה.
במבט שטחי, כשראיתי אותה לראשונה, עלה בי אותו גיחוך ישראלי על התמימות המטופשת של התיירת מסין. אני מניח שאלמלא הלעג הזה, כלל לא הייתי מגיע לראות את האירוע המצולם, שזכה לתפוצה דווקא בתור בדיחה, בדיחה על חשבון אדם אחר מתרבות אחרת שבסך הכל יצא שוקיסט. פחח.

ב.
אבל במבט נוסף, נראה לי שלא רק נאיביות חסרת ידע עומדת מאחורי הרגע המצולם הזה. אלו שני עולמות שנפגשים:
בתפיסה הדתית היהודית (אם להכליל) עיקר ההתרחשות הרוחנית מצוי בפער הבלתי נתפס בין האדם אל האל הנשגב, או בנסיונות הגישור עליו. האדם מקבל מהאלהים תורה, שואף אל קרבתו ומתרחק ממנו חליפות. כדי להגיע אל השגב הנורא, האדם חייב לעבור היטהרות, לבדל את עצמו מהעולם הסובב. גם היום, כשהוא מצוי בטומאה – מבחינה פורמלית – הוא מבצע מעין היטהרות כזו בברז שבכניסה. מים שמנקים את הזוהמה הדבקה באדם מן העולם הסובב, מים שמטהרים ומרוממים ומבדילים לקראת הכניסה אל מקום קדוש ואל עבודת הקודש.

ג.
והלא כאן נעוץ כל הסיפור. התפיסה הדתית של המזרח היא הרמוניסטית. האדם שואף להגיע לשלווה ושלמות פנימית, הרמוניה בין כוחות הנפש ובין חלקי הגוף ובין אלו לאלו, ובין האדם לסביבתו.
והנה מגיע אדם כזה מסין אל אתר דתי מהקדושים והמפעימים בעולם, כך נאמר לו. ובכניסה – מקור מים חיים, ברז מעוטר עם כלים מיוחדים למלא בהם ממימיו. האפשר שלא יתבשם מכל הטוב הזה, שלא יתמלא בשלווה שמשרים המים הקרירים כהכנה אל הכניסה אל מקום קדוש כל כך?מה יעשה הסיני ולא ישתה?

ד.
והלא כל ההבדל שבין מזרח למערב, בין הרמוניזם הוליסטי סיני לטרנסצנדטיות מונותאיסטית, מקופל בתמונה הזו. וכך אירע ששני עולמות פנימיים עשירים כל כך נפגשים בתמימות פשוטה של אדם פשוט בנטלות ובברזים שבכניסה לכותל.